מהר"ם שיף על ביצה י׳

1 גמרא א"נ ע"כ כו' משום דאין בנין בכלים. א"נ נמחק ובח"ש מגיה ודלמא לא היא ע"כ כו' וכ"ה בר"ן ובמלחמות אבל מלשון רש"י משמע דלא גריס כלל האי תירוצא ונשאר האי דמוחלפת כמ"ש רש"י בהדיא בד"ה אף להחזיר ואע"ג דאמרינן אין בנין כו':

2 ברש"י בד"ה אף משימות וקס"ד דבברירה פליגי כו'. וא"ל דקס"ד דפליגי בחישב ב"ש מטמא אף במכאן ולהבא דמחשבה אינה מוציאה אבל בנפתח לכ"ע טהורין אף למפרע מחמת ברירה וב"ה מטהרין אפילו בחישב אף למפרע דז"א דאם ירד המקשה לסברא זאת מנ"ל לעשות פלוגתא בלמפרע ולהקשות דלמא פליגי בחישב מכאן ולהבא אי מועלת מחשבה ולכ"ע למפרע טמא דאין ברירה אע"כ לא ידע סברא שנחלקו כן לענין מחשבה אי מועלת אלא בברירה. וא"ל דלכ"ע יש ברירה וקס"ד דפליגי בחישב לענין למפרע ובנפתח כ"ע מודים דטהור למפרע ולא יקשה קושית התוס' דז"א דלענין למפרע אין חילוק בין חישב לנפתח אם איתא דחישב חשוב מעשה לענין מכאן ולהבא וכ"כ מהרש"א. והוסיף וקצת קשה לפי"ז מאי כתבו התוס' דע"כ פליגי בחישב משום רבותא דב"ה מאי רבותא איכא הכא כיון דבברירה ליכא לפלוגי בין נפתח לחישב אי נמי דהוי פליגי בנפתח ליכא למיטעי למימר לב"ה דבחישב אינו מטהר למפרע כיון דמטהר בנפתח למפרע וי"ל דאע"ג דליכא למיטעי מ"מ רבותא הוא לאשמעי' האי דינא בחישב לב"ה ע"כ דבריו. ולי ק"ק למאי דס"ד למה קתני כלל נפתח בברייתא לאשמעינן רבותא בחישב דהכל מודים דטהור בכלים הבאים מכאן ולהבא:

3 גמ' כדאמר אביי בדף כו'. אביי אמרה על סיפא דמתני' בסמוך ומשום דרבא מתרץ שם בגוונא אחריתא לכן אמר הך דבדף אסיפא אבל ברישא לד"ה בדף כן נ"ל ועיין מ"ש בסמוך:

4 גמ' ורבי אמר לך כו'. לשון רש"א משום דמשמע לי' השתא דלא פליגי אלא בכיסין מקושרין אבל בכיס א' ממש מודה רבי לכל האמוראים מש"ה איצטריך למימר השתא דטעמא דרבי כיסין נמי כו' ע"כ:

5 בתוס' בד"ה חולין ומעשר כו' ואח"כ מחללו על מנה היפה כו'. לשון רש"א אין פירושו דלא סגי בלא"ה דודאי אי בעי מעלה הפרוטות לירושלים אלא עצה טובה קמ"ל דאי בעי להעלות מעות הראשונים שהן קלים מחללין על מנה יפה שבשניהם עכ"ל. ונעלם ממנו והוא לא ידע משנה שלימה במסכת מעשר שני פ"ב משנה ו' סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהוא מחוללת על המעות האלו ובורר את היפה שבהן ומחללין עליו מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק ולא שיתקיים כן אלא חוזר ומחללן על הכסף ע"כ והרע"ב שם והתוי"ט לא ידעו הברייתא הזאת שהביאו התוס' דאין מחללין כסף על כסף ולכן הקשו מה שהקשו. אך קצת קשה למה לא הקשו תוס' מהך מתני' וצריך לעיין וק"ל ד:

6 בתוס' בד"ה הכל חולין כו' וי"ל דכיון שאין אדם מניח חולין כו'. לשון רש"א צ"ע דאכתי תקשי להו בסיפא דקאמר נמי שאני אומר כו' וליכא לפרושי שם משום דאין דרך להפרידם זה מזה כנראה מפירש"י דא"כ מאי קשיא לי' מגוזלות דהאי טעמא לא שייך בגוזלות ולמאי דמסיק דמש"ה איצטריך לשנויי שאני גוזלות כו' דאיירי במקושרין ניחא דאיכא נמי הוכחה אי לאו דמשום דמדדין עבידי לנתוקי ע"כ ואינו קשה דהמקשן מקשה כמו שהתם אמרי' הכל חולין ושניהם ניטלו לפי שדרך ליטול שניהם כן היה סבור דליכא חשש שיצאו מעצמן רק שמא ניטלו ובודאי ניטלו שניהם ולזה מתרץ שאני גוזלות דמדדין וחיישינן דהלכו מאליהן א' א' וכפי' רש"י: